היו זמנים שחיכיתי שמישהו ‘יגלה אותי’,
יבין אילו כשרונות טמונים בי,
יאמין, ישקיע, יטפח ויפריח את היכולות שלי.
חייתי לי בתוך רצון כזה,
מפחד מלעשות משהו רציני מידי, שלא אתפדח, ועדיין עושה “על הגבול” ובהשקעה.
כדי שאולי מישהו בסביבה יזהה ויקח אותי,
יפריח אותי.
מין כוכב נולד שכזה.
ובאמת היו כאלו ששמחו בכשרונות שלי.
כל דבר שעשיתי, השקעתי.
חשבתי, דייקתי, פיתחתי.
הרגשתי כמו ראש ממשלה.
מבוקש,
כל הזמן עסוק, וכולם רוצים את עזרתי.
אבל לא יצא מזה כלום.
בסוף תמיד הייתי שם,
בשביל הסביבה.
לא פרחתי, ולא הפכתי לכוכב.
גם לא הגשמתי את מה שרציתי.
עד שהגיע שלב, שבו חיכיתי שאנשים פשוט ייעלמו לי מהחיים.
הרגשתי שכולם סוחטים אותי.
כל זה לא היה נכון בשבילי.
הבנתי שאף אחד לא באמת יפריח אותי.
אלו שכן זיהו את הפוטנציאל שלי, לקחו קרדיט ובעלות על ההישגים שלי.
כאילו הם אלו שבזכותם אני מי שאני.
וזה העציב אותי.
בשלב הזה, לקחתי בעלות על החיים.
ואחריות מלאה להיות זה שמגלה את עצמי.
משקיע, מטפח, מפריח את הכישורים, הידע והיכולות שלי.
מעריך את הכשרונות שלי,
מתכנן, מבצע, גדל
ומאמין בעצמי.
וההשקעה הזו מניבה פירות.
הקפתי את עצמי באנשים טובים,
התרחקתי מאלו שמנכסים אותי לעצמם.
למדתי לבחור, להנהיג,
לפתח מוטיבציה ולהתמיד.
והעשייה הזו, היא זו שמסייעת לי כיום לתת באהבה.
מתוך מקום של כבוד הדדי, והתפתחות נכונה
ששומרת על איזון בין עצמי לבין הסביבה.
אז למי אתם מחכים?
קחו את החלום שלכם והגשימו אותו.
כל פעולה היא עוד צעד בדרך להגשמה.
אשמח להיות חלק בהגשמת החלום שלכם.
בחיפוש, דיוק, הגדרת מטרות והפרחת הכשרונות שלכם,
שמואל