אני כותב את המילים האלו מתוך כאב על האובדן של עסקים, אנשים ומשפחות. אלו שרוצים לחיות בכבוד ולפרנס את עצמם. קראתי כתבה בסוף השבוע האחרון, שעסקה בכמה בעלי עסקים שנאלצו לסגור את עסקיהם, לפנות את מרכולתם ולגנוז את חלום חייהם. וזה גרם לי להרגיש כאב.
בימים האלו אני מסתכל על בעלי העסקים שחוזרים לשגרה, ועל אלו שסגרו את העסק או מחשבים מסלול מחדש. ההשוואה בין אלו שממשיכים היום בכל הכוח לבין אלו שויתרו קלה יחסית – אלו שממשיכים הם אלו שהשקיעו בזמן המשבר אנרגיה ומחשבה. הם חיפשו דרכים להתקדם, להתפתח ולמצוא דרכים יצירתיות להצליח ולהתקיים גם בימים הטרופים של תחילת הקורונה. עכשיו הם קוצרים את הפירות.
אלו שהיו עסוקים רק בזעקות, האשימו רק את המדינה בכל, ורצו להסתמך רק על סיוע כספי – לצערי הרב מצאו בעיקר שבר. יכול להיות שבאמת לא היה להם מה לעשות. העסק נגמר. ועדיין, אני מאמין שתמיד יש מה לעשות. אני גם רואה את זה אצל אנשים שהיה נראה שהעסק שלהם נגמר, והופ – המציאו את עצמם מחדש.
בלי קשר להוגנות המדינה בנושא, ולדעתי המדינה לא נהגה בהגינות כלל, הסיפור הזה מזכיר לי את המסופר בספר מי הזיז את הגבינה שלי, מאת ד”ר ספנסר ג’ונסון.
בסיפור אנחנו פוגשים במבוך את חששון ונחשון. חששון – דבק באמת הניצחת. בכך שהגבינה חייבת להיות כאן ועכשיו, ואם לא – שיחזירו אותה אליו. לעומתו – נחשון, שזועק בתחילה זעקות שבר, אך מדמיין שוב ושוב את החזון שלו, וצועד יד ביד עם החששות אל העתיד. הוא גם ניסה באמצע לחזור ולעזור לחששון, שנשאר מאחור – מחכה לגבינה שתחזור.
בנוסף, חיים במבוך גם רחרח ו-אצרץ, שצופים את העתיד, בוחנים בכל יום את המציאות ומגיבים לה באמצעות ההתאמה והשינוי הנדרשים, ולכן מצליחים בזמן אמת לצאת אל ההרפתקה ולחפש את הגבינה החדשה כשהגבינה הקיימת נגמרת.
אם עדיין לא קראתם את הספר מי הזיז את הגבינה שלי, זה הזמן לקרוא אותו. הוא ישקף לכם את סיפור חייכם, סיפורי ההצלחות, הפחדים וההתמודדות עם השינויים המתרחשים בימים אלו.
גם אם החלטתם לסגור את העסק שלכם באופן סופי, כיון שהמדינה לא תמכה בכם – יש לכם עדיין סיכוי. הסתכלו סביב, ותתחילו לאחוז בדמיון והחלום שלכם כדי שתוכלו להגשים אותם. למצוא את הגבינה החדשה שלכם – זו שתביא לכם אנרגיה, שימוש נכון בזמן, וכסף למפעל חייכם.