אנחנו חיים בתקופה נפלאה בה ריבוי משימות יכול להעשות אצל כל אחד מאתנו בכף היד. בכל רגע נתון אנחנו יכולים להגיע לכל מקום בעולם, להיות, לראות ולהרגיש וכך גם היכולת שלנו לעסוק בעבודות שונות, אצל מעסיקים שונים ואפילו בתחומים שונים.
המצב הזה גורם לעובדים ומנהלים לנסות להבין לאיפה הם מחוברים יותר ומה נכון יותר להם ולארגון. הנה דוגמא מדברים שסיפרה עובדת במספר ארגונים במקביל: “יש למנהלים מחשבה שאם אני הולכת לעבוד בתפקידים נוספים אז אני לא מספיק בתוך הארגון. לדעתי אני יכולה להעניק יותר לארגון עצמו אם אני מכירה ארגונים נוספים”.
המנהל יכול לבוא ולומר שכאשר העובד עוסק במספר עבודות במקביל הוא לא מספיק מסור לעבודה אצלו ולכן מן הראוי שהעובד יבין את זה ויעבוד אך ורק במקום אחד. “קשה לי לראות אותו עוסק במספר דברים במקביל” אמר לי מנהל באחד הארגונים שעסק בשאלה דומה, “אני רוצה שהוא יהיה רק אצלנו”.
העובד, לעומת זאת, יספר על הסיפוק שהוא חווה מהגשמה עצמית בריבוי העיסוקים, שהוא לא בהכרח רואה פגיעה ואפילו שיש ערך מוסף בעיסוק המשולב. יש לו יותר נסיון וידע בו זמנית ממספר עולמות דומים או שונים, מה שמביא להצלחה טובה יותר לכל ארגון שהוא מועסק בו.
אז מה נכון יותר? זה תלוי באדם, בתפקיד ובמנהל כמנהיג. יכולה להיות תרומה גדולה אם איש הצוות (העובד) בָּשֵׁל לכך ויכול לתת תפוקה טובה לעצמו, למשפחה ולארגונים שהוא מועסק בהם לאורך זמן וביציבות. אם המנהל מרגיש אחרת,שיבחן את תיאום הציפיות שקיים איתו, יחדש את הגדרת התפקיד והמטרות ויתאים את מרחב הפעולה לבעל התפקיד.
מה אתם חושבים?
שלכם,
