מאיפה מתחילים את הפאזל – מתחרותיות לשיתופיות

, עבודת צוות

תחרותיות בין מחלקות שונות בארגון היא תופעה שיש שמעודדים אותה ואחרים סולדים ממנה. יש לה את היתרונות והחסרונות שלה. לפני כמה שבועות יצר איתי קשר ראש צוות במוסד גדול בארץ שיש בו מעל עשרה אגפים ועשרות מחלקות מקצועיות שונות.

בפגישה שקיימנו הבנתי ממנו שראשי המחלקות במוסד דואגים כל אחד לאינטרסים שלו וזה ממש מפריע לעבודת הצוות, לא מאפשר לראות דברים בצורה אובייקטיבית ומונע שיתופי פעולה כיון שיש תחרותיות מאד גדולה על משאבים ומי מביא ליותר הישגים.

כל מחלקה מסתכלת על עצמה כיחידה נפרדת שנדרשת להצליח בכוחות עצמה ואין לה שום זיקה ומשמעות לשאר המחלקות, הן לא רואות את התמונה הגדולה ואת הצורך של תמיכה הדדית בין המחלקות.

המריבות על המשאבים והתחרותיות כיום גורמת לחוסר תקשורת בין אנשי הצוות שבמחלקה אחת לבין שאר המחלקות וכל בקשה הכי קטנה הופכת למלחמת אגו גדולה, מי צודק ומי נפגע.

נראה שהגיע הזמן שהמצב הקיים ייפסק ועידן חדש ייפתח, דף לבן, שנה חדשה ויש מוטיבציה לשינוי שיכול להביא לעשייה משמעותית ופוריה. הדרך לעשות את השינוי מתחילה בראשי המוסד שיידרשו לבצע תהליך בשיתוף פעולה עם ראשי האגפים, המחלקות והצוותים.

ממש כמו בפאזל, בהתחלה מבינים שיש תמונה גדולה שמורכבת מחלקים בגדלים שונים וכשרוצים לחבר ביניהם צריך לחפש את החלקים שמתאימים אחד לשני ואליהם לצרף עוד ועוד.

גם כאן, חוזרים לבסיס באמצעות הגדרה ברורה של תמונת חזון על ידי ההנהלה וכלל ראשי האגפים, מדברים עליה ומתחילים לחיות אותה, מחברים אותה לערכים אמיתיים של המוסד ואנשיו ומשתפים את האגפים, המחלקות והצוותים ברעיון.

בשלב הבא כל אגף ומחלקה מגדירים את החלק שלהם בפאזל החזון. באמצעות מפגשי שיח רבי משתתפים מכל האגפים, מדברים על התרומה הייחודית שלהם לתמונה הגדולה, איפה הייחודיות שלהם באה לידי ביטוי לטובת ההצלחה הכללית ומהן נקודות ההשקה שיש כיום או שנדרש לייצר כדי שהחיבור יהיה לתועלת ולאורך זמן.

יש כאלו שאחרי שהם מרכיבים את הפאזל פעם אחת הם מפרקים אותו ומתחילים מחדש ואחרים מדביקים אותו בדבק, תולים על הקיר ונהנים להסתכל עליו כל פעם מחדש. כתבו לי איזה סוג אתם, בשבוע הבא אשתף אתכם בהמשך התהליך ומה הוא כולל.