את כמות הפעמים שהבטיחו לכם מועד סיום לפרויקט כלשהו ולא עמדו בו אפשר לספור על יותר מיד אחת, וסביר להניח שגם עשרות אצבעות לא יספיקו. בעלי מקצוע, בני משפחה וחברים מבטיחים הבטחות ולא מצליחים לעמוד בזמן ולקיים את רובן, וזה מתסכל.
כשהקורונה רק התחילה בישראל, אמרנו שתכף תגמר. עוד שבוע, עוד יום, יומיים והנה היא עדיין אתנו. היחס שלנו אליה היה בהתאם, פעלנו כאילו מחר בבוקר הכל חוזר לשגרה ולא יהיו עוד סגרים חוץ מפסח האחרון. המנהיגים רצו לזרוע תקווה ומכרו אותה כסחורה חמה וטריה אז כולם קנו.
אנשים רצים לחזור לשגרה מחכים לה כאילו תבוא מחר והיא ממאנת לבוא, הקורונה נשארת אתנו וגם זה מתסכל. הנה אנחנו שוב באותו שיח על ליל הסגר, סליחה הסדר, הקרוב.
אחת הסיבות המרכזיות לפער בין ההבטחה לביצוע היא שכשאתם מבטיחים משהו יש לכם רצון כנה לקיים את ההבטחה הזו ולהיות כמה שיותר טובים בשביל מי שביקש אותה. רק מה, לרגע לא שמתם לב לעוד כמה דברים שהבטחתם לעצמכם ולאחרים ממש לפני כן.
מה שקורה אחר כך זה מסע התחמקות בין המשימות שלכם. תחרות של מי מהן תיפול ראשונה ואיזו תשאר כך שתהיו חייבים לסיים אותה. ואז, הכל עומד מלכת. סדרי העדיפויות נשכחים והרצון לקיים את ההבטחה לאחרים הופך לריצוי. אתם מותשים.
בקבוצת עמיתים שעמלים על זיהוי והתמודדות עם קונפליקטים דנו בשאלה: איך אפשר לזהות קונפליקט לפני שהוא קורה. מסתבר שכשאומרים כן לבקשה כלשהי, יש תחושה פנימית שאומרת לנו אם זה ריצוי או רצון אמיתי וכנה. המקור לקונפליקט הוא עצם האמירה כן והתחייבות על משהו שאתם מראש יודעים שאתם לא רוצים בו, אלא מרצים את האדם שמולכם. ברגע הזה הכל מתחיל.
מודעות לערכים שלכם ולמה אתם באמת רוצים, יחד עם כנות אמיתית יסייעו לכם להפחית את הקונפליקטים והתסכול שנובע מהם וגם להקטין את הפער שבין הריצוי למצוי. הבטיחו מה שאתם רוצים לקיים והזמן שעומד לרשותכם מאפשר, היו נאמנים לעצמכם גם במחיר של עיסוק בדברים שחשובים ונכונים לאמת הפנימית שלכם.
כל פעולה בחיים היא חלק מתהליך ההגשמה, עדיף שתהיה כזו שנכונה לכם.