אתה שומע אותי, זה בסדר להמשיך לדבר? שאל אותי השבוע חבר, תוך כדי שקמתי מהמקום לסדר את התיק לקראת היציאה. עניתי לו שיחכה כמה דקות שאסיים כי אני רוצה לא רק לשמוע אלא להקשיב לו. זה אלא שתמיד זה היה ככה, וגם היום יש עוד מה לשפר.
אבל בעולם מלא בגירויים אינסופיים, כשהעיקרית שבהם היא תסמונת ה-FOMO שחוגגת בעולם עם הניידים הקטנים (מאיצי הסקרנות) שלנו, היכולת להיות במיקוד בזמן נתון יורדת. המולטי-טסקינג הופך לתירוץ מרכזי, ככה שאפשר גם להקשיב וגם לקרוא פוסטים והודעות.
כשאדם עסוק בשבע מאות דברים, מנהל את העולם וכו׳ הסיכוי שיעשה שינוי משמעותי בהרגלים קטן מאד. ההחלטה להיות במקום שבו אתה נמצא זו החלטה דרמטית. כשמדברים ואחד מאתנו לא נמצא במאה אחוזים במקום אחד, זה משפיע מאד על איכות ההקשבה. הכח של השיח הוא בזה שמי שנוגע בדבר נמצא במקום אחד.
שאלות הכוונה:
- האם יש שיחה מהשבוע האחרון שאי הנוכחות המלאה שלך בה מעוררת אצלך רגשות חרטה?
- מה הסיח את דעתך באותה שיחה?
- מה היה חשוב באותה שיחה, שבגלל זה מתעוררים רגשות החרטה?
- בפעם הבאה, איך אפשר להמנע מהסחת הדעת, ולהזכיר את החשיבות של להיות במקום אחד?
יש מצב שזה יכול לעזור לך