לאחר שדיברנו על שלושת הבסיסים שמרכיבים את שיטת מאזן החיים, אני רוצה להתייחס לשלשה חשובה נוספת – שלושת השלבים: נוכחות פעילה, אחריות והשפעה.
ובהרחבה, נוכחות מודעת גם במקרים של הצלחה וגם במקרים של טעויות, לקיחת אחריות על כל בחירה,וצמיחה מתוך טעויות.
אז מהי בעצם נוכחות פעילה?
ובכן, נוכחות פעילה היא נוכחות מתוך בחירה להיות במקום בו אתם נמצאים, בכל רגע ובכל דקה. כאשר אני נמצא במקום בו בחרתי, ואני מוסיף לבחור להיות, אני למעשה אקטיבי בנוכחותי, ומטבע הדברים גם יותר מרוכז, פחות מוסח, רספונסיבי ולוקח חלק בסיטואציה בה אני נמצא.
זאת לעומת נוכחות שאינה פעילה, או פעילה חלקית, המתקיימת כאשר אני נמצא במקום בו אני מוכרח להיות (למשל מפגש משפחתי שאני מגיע אליו רק משום שלא נעים לי), ובו אני לא חש מעורב באמת, לא מעוניין בהכרח לתקשר עם הסביבה, ליזום ולקחת חלק.
אז נכון שנוכחות היא מרכיב בסיסי בחיינו, אפילו ברירת מחדל של BEING. אבל אנחנו לא רוצים לחיות כברירת מחדל (או לפחות אני לא, מקווה שגם אתם אם הגעתם עד כאן), אלא לקחת אחריות על כל מרכיב בחיינו, כולל הנוכחות שלנו.
ומכאן נעבור לשלב השני של מאזן החיים, אחריות. מהי אחריות?
הרבה פעמים נהוג לדבר על אחריות בהקשר של לדאוג לאחרים, לילדים או לעובדים, לתלמידים או ללקוחות, אבל אני מדבר על משהו אחר לחלוטין – על אחריות לעצמכם.
כפי שלא ניתן להנהיג אחרים לפני שתנהיגו את עצמכם, כך גם לגבי אחריות, קשה להיות אחראיים לאחרים לפני שלוקחים אחריות על עצמנו. הכול מתחיל בלקיחת אחריות על החיים שלכם. החל מהפרטים הקטנים כמו בחירה לקום בשעה מסוימת או לנסוע במסלול מסוים בדרך לעבודה ועד בחירות משמעותיות בקריירה. אף אחד לא יבצע את הבחירות הללו עבורכם, קל וחומר ייקח אחריות על הבחירות האלו.
לקחת אחריות זה גם להודות בטעות, אך לא מתוך מקום אשם ומכה על חטא, אלא להפך, כדי לממש את האפשרות לצמוח מטעויות.
מתוך הצמיחה מטעויות נקפוץ לשלב האחרון, שהוא תולדה של אלו שקדמו לו – השפעה. לא תמיד אנחנו מודעים להשפעה העצומה שיש לנו על העולם, ובפרט על האנשים הקרובים לנו. כל הורה מכיר ודאי את המבט של ילד קטן שלומד משהו חדש על העולם מאבא או מאימא. כל מורה מכיר את תחושת הגאווה והסיפוק כשתלמיד מפנים את החומר ומיישם.
אבל עזבו אתכם ממורים והורים, אני מדבר איתכם על רמות השפעה אחרות, לכאורה קטנות יותר אך משמעותיות מאוד.
בעבר הייתי מגיע לארועים של משפחה וחברים רק כי לא היה לי נעים, ובפועל לא הייתי נוכח בהם באופן פעיל. כיום אני הולך רק לאירועים שאני רוצה להיות בהם. ברור שלפעמים אני צריך לגייס את המוטיבציה שלי לשם כך, ממש לחצוב אותה מתוכי, אבל אם היא לא נוצרת – אני לא הולך.
לפני כמה שנים הייתי בחתונה של בת דודה. משפחה רחוקה קצת, שאני לא כל כך מכיר. התלבטתי הרבה זמן אם ללכת. התייעצתי עם אשתי, עשיתי חושבים עם עצמי, ושבועיים לפני האירוע הרגשתי שיש בי את המוטיבציה, לכן בחרתי ללכת. האירוע היה רחוק מביתנו, וכשהוא הסתיים הצענו לחברים של הכלה שגרים קרוב אלינו טרמפ. הם שמחו מאוד, ואני הרגשתי איך בהצעה כל כך פשוטה להצטרף אליי לנסיעה אני משפיע על העולם מתוך בחירה.
זה בדברים הקטנים – חיוך לעובדים השקופים במשק, הסבר נדיב למי ששואל שאלה, להחזיק דלת, לשאול את האדם שמולנו מה שלומו, באמת. ברגע שנבחר להיות נוכחים, השפעתנו על העולם תצמח ונוכל להנהיג את עצמנו ואת האנשים סביבנו להשפיע גם הם, כמו נביעה קטנה המתגברת עוד ועוד ונהיית לגל עצום של השפעה חיובית בשמחה.
מאחל לכם שתמיד תבחרו את הבחירות הנכונות עבורכם,
שלכם,
שמואל