אחת החוויות המדהימות שעברתי בחיים היא המעבר משכיר לעצמאי. ממצב של וודאות מוחלטת בתלוש השכר שבסוף החודש לאי ודאות מסויימת, כזו שלפעמים הביאה אותי למחשבה

חופשת הקיץ הגיעה וזהו הזמן לצאת אל הטבע, לטייל וליהנות מהשמש שקופחת על ראשינו ומשכשוך במי מעיין. בשביל הילדים, זה הזמן האידיאלי להוציא את כל

אני לא יודעת איך לתמחר את עצמי. כמה אומץ אני צריכה כדי להגיד מה אני יכולה לתת, באיזה שעות, ולפעמים העבודה דורשת הכנה מאוד מאוד

הייתה לי שיחת טלפון לפני כמה חודשים עם לקוח. הוא שיתף אותי שהוא כיום שכיר ורוצה לעבור להיות עצמאי. הסיבה שהוא פונה אליי עוד לפני

שותפויות זה דבר שמתפרק, ממש כמו לגו. בהתחלה רוצים לשחק, מרכיבים מגדלים ובונים עולם חדש. מתישהו מתעייפים ואין כח לסדר אותו חזרה בארגז, עד שצועקים

כשאני עושה טעות אומרים לי שלא נורא, הכל בסדר. מה שהיה היה. סולחים ומדלגים קדימה. ואני מיד מתקן ש-לא הכל בסדר. היתה כאן טעות וחשוב

אחת לשבועיים יש לי פגישה מקצועית עם אבא שלי. בתקופה מסויימת,ְ לפני כמה שנים, הייתי מגלה בסוף כל ישיבה בערך שישבנו בקושי חמש עשרה דקות.

ערב חג השבועות. קרעתי את העצב באחת האצבעות שלי בגלל פעולה טפשית שבחרתי לעשות. אחרי ביקור במיון וארבעה תפרים, נאחזתי באמירה ש׳יש מצב שהכל יתפקד

אם זה בסדר, אני רוצה לשמוע עם מה אתה מתמודד, מה מאתגר אותך ומה מציק לך. זה מה שביקש ממני אחד העסקים שמתייעץ איתי, בפגישה

חשבתי שאם אעביר חלק מהמשימות שלי לאחד מאנשי הצוות, אצליח לעשות יותר דברים בעסק. אבל מסתבר שזה ממש לא המצב. לא רק שאני כל הזמן