מגיפת הקורונה משתוללת אתנו כבר שנה, והתקופה הזו נדמית לנצח. בימים אלו בשנה שעברה היתה ספינה בשם הדיימונד פרינסס שכונתה ספינת הקורונה, והיא הקשר הישראלי

בשבוע שעבר שיתפתי אתכם בתהליך ארגון מחדש שכלל חיבור של אנשים מאגפים ומחלקות שונות לתמונת חזון גדולה והבנת התרומה שיש לכל אחד ואחת לכלל המערכת

תחרותיות בין מחלקות שונות בארגון היא תופעה שיש שמעודדים אותה ואחרים סולדים ממנה. יש לה את היתרונות והחסרונות שלה. לפני כמה שבועות יצר איתי קשר

אחרי שהבנו את האתגרים המרכזיים בעסק המשפחתי ומהם השלבים הראשונים בדרך לצמיחה של המשפחה והעסק, אנחנו עוברים לשלב של זיהוי וגיבוש נושאים וצרכים. זהו גם

בשבוע שעבר שיתפתי אתכם במפגש שהעברתי במסגרת כנס גישורים ה-13. עסקנו בשלשת אתגרי העסק המשפחתי: ניהוליים, כלכליים ורגשיים. עכשיו אני משתף אתכם בפתרונות אפשריים לאתגרים

במהלך השבוע האחרון העברתי מפגש במסגרת כנס גישורים ה-13 בנושא עסק משפחתי – משאב לצמיחה. אני רוצה לשתף אתכם בתוכן הדברים שהעברתי למשתתפים, לאור הנסיון

"אני רואה שהדברים שאנחנו מדברים ומה שאנחנו מסכמים לא מתבצע. אני פורשת." את המשפט הזה אפשר לשמוע מחברי הנהלה, ועדה או אנשי צוות בארגונים מוסדיים

"אני שוברת את הראש איך לגרום ליותר תלמידות להרשם למוסד שלי. בעבר היו לי 400 תלמידות, היינו אחד המוסדות המובילים בארץ וכיום משהו השתנה, אני

אנחנו חיים בתקופה נפלאה בה ריבוי משימות יכול להעשות אצל כל אחד מאתנו בכף היד. בכל רגע נתון אנחנו יכולים להגיע לכל מקום בעולם, להיות,

מנהלים טועים ולא מבינים למה העובדים שלהם לא עם מוטיבציה כמוהם – תנו למחלקות המנהליות שמתחתיכם לנהל, תנו להם לקבל החלטות פשוטות לבד והישארו במקום