
שהרופאה תנוח שבועיים, לי יש עבודה לעשות.
ערב חג השבועות. קרעתי את העצב באחת האצבעות שלי בגלל פעולה טפשית שבחרתי לעשות. אחרי ביקור במיון וארבעה תפרים, נאחזתי באמירה ש׳יש מצב שהכל יתפקד
ערב חג השבועות. קרעתי את העצב באחת האצבעות שלי בגלל פעולה טפשית שבחרתי לעשות. אחרי ביקור במיון וארבעה תפרים, נאחזתי באמירה ש׳יש מצב שהכל יתפקד
מהם הקריטריונים אותם אתה מציב לעצמך שיחשבו כ”הצלחה” בשליחות החיים שלך?. יום ועוד יום ועוד לא עניתי על השאלה הזו. משום מה על כל השאלות
היו זמנים שחיכיתי שמישהו ‘יגלה אותי’,יבין אילו כשרונות טמונים בי,יאמין, ישקיע, יטפח ויפריח את היכולות שלי. חייתי לי בתוך רצון כזה,מפחד מלעשות משהו רציני מידי,
העבודה היומיומית מאתגרת,
ממלאת בסיפוק,
ואני מרגיש שנולדתי בשביל לשנות.
אני כותב את המילים האלו, כדי שמי שקורא אותן יעשה הכל כדי שהמילים שלו יעוררו השראה, עצמה ותבונה.
כשהלכתי את מאה המטרים של הבוקר שלי היום (כמובן שעם מסכה וכפפות, ועם כלבה כסיבה נוספת), עלתה בי המחשבה שבנוסף לכל מה שאפשר ללמוד מהמצב המיוחד הזה, גם מאה המטרים הם למידה. להתמקד, להנות מהדרך הקצרה הזו, הלוך חזור, לחרוש, לבדוק מה לא ראית עדיין ועל מה אפשר להסתכל מזווית נוספת.
יש לי שתי בחירות, האחת להתבאס שוב והשניה לבחור בחירות עצמית ולעשות עוד כדי להגדיל את ההכנסה, כדי להנהיג את עצמי ואת הסביבה ואני כל יום מחדש בוחר לעשות עוד ועוד, כי זה הרצון האמיתי שלי. עם המדינה אני מאמין שעוד נבוא חשבון.
שימו לב 🙂 זהו פוסט הנכתב כחלק מסדרת פוסטים בנושא העצמה אישית. לקריאת הפוסט הראשון לחצו כאן #רוצה להצליח לקריאת הפוסט השני לחצו כאן #פקעת
שימו לב 🙂 זהו פוסט הנכתב כחלק מסדרת פוסטים בנושא העצמה אישית. לקריאת הפוסט הראשון לחצו כאן #רוצה להצליח 12:00, קפה רקפת, פרגוני כל אחד
8:00 בבוקר, קפה מצליח, ראשון מה שלומך? שמעתי שאתה נמצא בשליחות בחב”דילנד. איך הולך? מבסוט? אהה.. אני מבין, באמת מבין, הרבה לחץ אה?! אין זמן